נתח חיים נדיר שלא יישכח

ביד אמן ומתוך הזדהות עמוקה מספרת ציפי קליין־יעקב ברומאן הביוגרפי "אי־לידה" את סיפורחייה המרתק, הלא־ייאמן והסוער של אילידה, ריטה, גיטה, גיטל המוכשרת והאינדיווידואליסטיתשסערות חייה הפכוה לגיבורה טרגית

ניצה בן־דב 07.12.2020 14:22

אי־לידה: רומן ביוגרפי — סיפורה של בת לשלושה אבות וארבע אימהות, מאת ציפי קליין־יעקב,עורכת: עידית נבו, רקמה הוצאה לאור ,2020, 270 עמודים (לא כולל נספחים)

אינספור ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, ספרי עדות מסוגים שונים, רומאנים וכאלה המצויים על קו התפרש בין עיון מחקרי שיטתי לפרוזה חופשית נכתבו על תקופת השואה. כל סיפור והאמת הבלתי אפשרית שהוא מחזיק. לפני שנה נפטרה אמא שלי, פאולינה פרוכטמן, והצצה חטופה ל"שואה שלה" סיפק בקצרה ההיסטוריון והעיתונאי עופר אדרת בטור המרגש שלו "אחרי מות" (הארץ ,29.12.2019). אף שהיה לה, לאמא שלי, סיפור ייחודי מאין־כמוהו, תמיד כשלחצנו עליה להרחיב ולספר קצת יותר ענתה: הנה, הוא או היא כבר כתבה על כך ואני כבר פטורה מלספר, שהרי זה גם הסיפור שלי. כך אמרה על מאה ילדים שלי של לנה קיכלר, שהיתה ידידתה, וכך אמרה על צחוק של עכברוש של נאוהסמל, שהיתה ידידתי. אמא שלי, ניצולת שואה, שמעולם לא הצלנו סיפור שלם מפיה אלא רק קרעי דברים, התחברה בנימים נסתרים לכל סיפור מתקופת השואה ששמעה או קראה וחשה שהוא בדרך זו או אחרת משיק לסיפור שלה.

ואף ששמענו אלפי סיפורים על התקופה האפלה בתולדות האנושות יש משהו מהפנט, גורלי, מיסטי וחד־פעמי ברומאן הביוגרפי שכתבה ציפי קליין־יעקב על בת דודתה אי־לידה (אילידה) שמה, שנולדה בגטו קובנה שבליטא. את השם הלא־שגרתי העניקו לה הוריה כאזכור עולם לאיסור הקמאי האכזרי על לידת ילדים שהם העזו להפר. טרם מותם הם הבריחו את התינוקת שזה מקרוב נולדה מהגטו, ומינקותה ועד מותה, שגם הוא כמו לקוח מעולם דמיונות פרוע, היטלטלה היתומה בין זהויות, ארצות ויבשות, בין הורים מאמצים דלי־אמצעים להורים בעלי־אמצעים, בין שמות פרטיים ושמות משפחה שהוענקו לה מצד אפוטרופוסיה הרבים, גויים ויהודים, ובין אפשרויות מוגבלות ובלתי־מוגבלות שאלה פתחו בפניה.

ביד אמן, מתוך הזדהות עמוקה ובה בעת עם יכולת הזרה מרשימה ומתוך תחושת שליחות עמוקה, מספרת קליין־יעקב ברומאן ביוגרפי יוצא דופן זה את סיפור חייה המרתק, הלא־ייאמן והסוער שלאילידה, ריטה, גיטה, גיטל המוכשרת והאינדיווידואליסטית שלא הפסיקה לרגע להתחקות אחרי עברה שהוסתר ממנה על מנת לעצב את עתידה. קליין־יעקב מצליחה לעצב דמות גיבורה חזקה מבחוץ ועצובה ומבולבלת בתוך־תוכה, שסערות חייה הפכוה לגיבורה טרגית.  

הדינמיקה המשפחתית רצופת המתחים, הרצונות הסותרים, הכוונות שאינן עולות תמיד בקנה אחד עם המעשים, והעמידה ההרואית של כמה דמויות במילוי הבטחות ומחויבויות מוסריות הופכות את הרומאן "אי־לידה" לסאגה החודרת לתחתיות נפש האדם באשר הוא, כמו גם להדגמה מטלטלת שלהשלכותיה הבלתי נגמרות של השואה. וכל העושר הנרטיבי הזה מבוסס על מחקר מעמיק ונבירה שלשנים בתעודות וקטעי עיתונות והתבוננות בתמונות — חלק גדול מאלה משובץ בספר.

וחשוב מכל, הספר מבוסס על עדויות של מציליה של אילידה, זרים, קרובים ובני משפחה, ובעיקר על היכרות אישית. ציפי קליין־יעקב פגשה את אי־לידה בפעמיים שניסתה להיות ישראלית ורצתה בכל מאודה בהתאקלמותה ובאושרה. קורות חייה של אי־לידה על תהפוכותיהם רדפו אותה עשרות שנים עד שהצליחה להעלות אותן על הכתב.

הסופרת־הביוגרפית לא נזקקה לתחבולות ספרותיות ולהתרוצצות בין זמנים כדי לספר את קורותיה של גיבורתה, הסיפור הליניארי־כרונולוגי מדבר בעד עצמו. לעומת זאת, היא נזקקה לכשרון ספרותי ולרגישות פסיכולוגית עמוקה כדי לתאר את עולמה הפנימי של הגיבורה — שנאותיה ואהבותיה, רגשות הקנאה, הזעם והשמחה לאיד המפעמים בה, מחשבותיה וחלומותיה. סגור־לבה של התינוקת שנהפכת במהלך הרומאן לנערה, לאשה ולאם לשלושה ילדים, נפתח ברומאן כמניפה והוא נדיר באמינותו.

בתמונת המצרף האינסופית שאנו מרכיבים כדי לקבל תמונה כלשהי על מה שאירע בשואה, הרומן הביוגרפי אי־לידה הוא תרומה נכבדה, נתח חיים נדיר שלא יישכח.